החלטה בתיק בר"ע 51798-02-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציג העובדים מר ויסאם עזאם; תע"א 4518/04) מיום 14.2.2012, בה נקבעו מועדים להגשת סיכומים על ידי הצדדים, ולא ניתן למבקשת זמן נוסף לחקירת המומחה החשבונאי שמונה בהליך.

2.     בין הצדדים מתנהל סכסוך ארוך וממושך, שהחל בשנת 2004. לא נפרט את מלוא השתלשלות ההליכים בין הצדדים, אלא ככל שהם רלבנטיים לבקשה זו בלבד.

3.     המבקשת, מהנדסת אוירונאוטיקה במקצועה, הגישה תביעה נגד החברות המשיבות ומר דב כהן, המשמש כבעל שליטה במשיבה 1 (להלן - אס.ג'י.די) ובעל מניות מהותי במשיבה 2 (להלן - חברת ברק), בה תבעה תשלום רכיבי שכר שונים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה במשיבות וסיומה. החברות מצידן הגישו תביעה שכנגד ותביעה נוספת נגד המבקשת בגין גזל סוד מסחרי וגרימת נזקים.

3. בית הדין האזורי קיבל את מרבית רכיבי תביעתה של המבקשת ופסק לזכותה סכום של 2,411,171.63 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נקבעה זכאותה של המבקשת ל- 40% מרווחי חברת ברק לתקופה של 10 שנים החל מיום 4.3.2004, מועד סיום העסקתה. בית הדין הורה כי ימונה מומחה לביצוע חישוב רכיב זה. מרבית הרכיבים בתביעת החברות נגד המבקשת נדחו.

4.   שני הצדדים ערערו על פסק הדין האזורי. בפסק הדין שניתן ביום 22.3.2009 (ע"ע 516/07) נדחה ערעורה של המבקשת, וערעור החברות התקבל בחלקו, באופן הבא: נקבע כי המבקשת אינה זכאית לרווחי חברת ברק לתקופה של 10 שנים החל מיום 4.3.2004, מועד ביטול הסכם העסקתה; הוקטן שיעור פיצויי הפיטורים שנפסק לזכות המבקשת; הוגדלו סכומי הפיצויים בתשלומם חויבה המבקשת לחברות בגין העברת קורות חיים ומידע סודי למתחרים.

      בית הדין הארצי הורה על החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה בתחום החשבונאות, על מנת שיערוך חישובים של הפרשי בונוסים מאס.ג'י.די עבור השנים 1999-2002, והפרשי רווחים עבור פעילות חברת ברק, להם זכאית המבקשת עד למועד ביטול הסכם העסקתה.

5. בהתאם להנחיותיו של בית הדין הארצי מינה בית הדין האזורי מומחה מטעמו, על מנת שיחשב באופן סופי את הזכויות שנפסקו בפסק הדין בערעור. המומחה הגיש את חוות דעתו, נחקר בבית הדין האזורי על חוות דעתו ואף הגיש חוות דעת משלימה לאחר חקירתו.

6.     בהחלטות מיום 1.3.2011 ומיום 13.3.2011, דחה בית הדין האזורי את בקשתה של המבקשת להפנות שאלות הבהרה למומחה. המבקשת הגישה בקשה לרשות הערעור על החלטות אלה. בהחלטה מיום 26.5.2011 (בר"ע 49908-03-11) נדחתה הבקשה. עוד נקבע, באשר להוצאות חברת ברק, כי נוכח הבהרותיו של המומחה במסגרת תשובותיו המשלימות שהוגשו לבית הדין האזורי ביום 9.2.2011, יש לדחות את בקשת רשות הערעור גם בסוגיה זו, משעל פני הדברים, המומחה התייחס בתשובותיו לאופן חישוב הוצאותיה של חברת ברק, תוך הפנייה לאסמכתאות מתאימות. עם זאת נקבע כי בית הדין האזורי ייתן דעתו להסכמתם של הצדדים להפנות שאלות הבהרה למומחה בעניין הוצאות חברת ברק, או להמצאת אסמכתאות בעניין. בהתאם, הצטווה בית הדין האזורי לבחון האם בתשובותיו המשלימות של המומחה מיום 9.2.2011 יש די על מנת להכריע בשלמות בסוגיית הוצאות חברת ברק, ואם לאו, ישקול הצגת שאלות הבהרה למומחה או הזמנתו לחקירה נוספת.

7.     ביום 30.5.2011 קבע בית הדין האזורי, בעקבות הוראתו של בית הדין הארצי האמורה, כי המומחה יוזמן לחקירה משלימה, כאשר לכל צד הוקצבו 15 דקות לחקירת המומחה.

8.     בהחלטה מיום 14.6.2011 נעתר בית הדין האזורי לבקשת המבקשת, והורה למומחה להציג את ההכנסות וההוצאות של חברת ברק בכל שנה בין השנים 1999-2004.

9.     בהחלטה מיום 28.7.2011 נדחתה בקשת המבקשת להפנות למומחה שאלות הבהרה, וניתנה לה ההזדמנות להעלות שאלות אלו במהלך חקירת המומחה.

10.           ביום 1.8.2011 נדחתה בקשת המבקשת להתיר לה לחקור את המומחה זמן ארוך יותר מזה שהוקצב לה בהחלטה מיום 30.5.2011.

11.           המומחה הגיש לבית הדין האזורי בקשה להבהרה בקשר למסד הנתונים עליו הוא אמור להסתמך. לאחר שהצדדים הגיבו לבקשתו, קבע בית הדין האזורי ביום 27.8.2011 כי מסד הנתונים שעל בסיסו חיווה המומחה דעתו יש בו די על מנת להכריע בשלמות בסוגיית הכנסות והוצאות חברת ברק, וכי אין צורך בהמצאת אסמכתאות בכתב להכנסותיה והוצאותיה של חברת ברק. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות הערעור, אשר נדחתה בהחלטה מיום 19.9.2011 (בר"ע 24772-09-11), ונקבע כי התיק יוחזר אל בית הדין האזורי על מנת שיפעל בהתאם להוראות שניתנו בבר"ע הקודמת (בר"ע 49908-03-11).

12.           בהחלטה מיום 14.9.2011 דחה בית הדין האזורי בשנית את בקשת המבקשת להאריך את זמן החקירה שהוקצה לה, אולם קבע כי אם במהלך הדיון יבקשו הצדדים להאריך את זמן החקירה, ישקול זאת שוב, בהתאם לנסיבות.

13.           ביום 2.11.2011 נדחתה שוב בקשת המבקשת להאריך את זמן החקירה שהוקצה לה.

14.           יצויין, כי בין לבין הגישה המבקשת אין ספור בקשות בעילות שונות, אשר לא מצאנו מקום לפרטן במסגרת החלטה זו.

15.           בדיון שהתקיים לבסוף ביום 14.2.2012, לאחר שמועדו נדחה פעמים רבות, ולאחר שהמומחה הגיש חוות דעת משלימה, חקרה המבקשת את המומחה במשך כחצי שעה, והפסיקה את חקירתה לאחר שנדרשה לעשות כן על ידי בית הדין. לאחר מכן חקרה ב"כ המשיבות את המומחה. בתום הדיון הורה בית הדין האזורי לצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

16.           בבקשתה טענה המבקשת כי מן הראוי שיינתן לה יומה בבית הדין, וכי יתאפשר לה לחקור את המומחה באופן סביר וראוי. עוד העלתה טענות מטענות שונות באשר לחוות דעתו של המומחה ולאופן שבו השיב לשאלותיה בחקירתה.

17.           לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולכלל חומר התיק, אני מחליט לדחותה. החלטה בדבר הגבלת זמני חקירה הינה החלטה דיונית המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. כלל הוא שבית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות כגון דא.